התפטרות ליברמן: אבדה למאמץ הדיפלומטי הפלסטיני
2013-05-10
בכל הנוגע לפלסטינים אזרחי ישראל, השם "ליברמן" מעורר בעיקר חששות. אין זה מפתיע שכן שר החוץ הישראלי וראש מפלגת "ישראל ביתנו" סבור שהפלסטינים אזרחי המדינה מהווים סיכון ביטחוני ודמוגרפי, ובכנסת האחרונה הגישו חברי מפלגתו הצעות חוק רבות שמטרתן להצר את צעדיהם של אזרחי המדינה הערבים, לשחוק את כוחם ולעודד את הגירתם אל מחוץ לישראל.
סיפור עלייתה של מפלגת "ישראל ביתנו", שהוקמה רק לפני 13 שנה, ובעקבות נקיטת קו ימני-לאומני הפכה למפלגה השלישית בגודלה בישראל, קשור בדמותו של ליברמן וביכולתו לזהות את הפוטנציאל הפוליטי הטמון בציבור המהגרים היהודים מברית המועצות. ליברמן ניצל היטב את תחושות הדיכוי הלאומי והדתי שאתן הגיעו יהודים אלו לישראל, ובעזרתן הסית את ההצבעה הרוסית ממפלגות הקרובות למפלגת העבודה (בעיקר "ישראל בעלייה") למפלגתו שלו.
שיטות העבודה של ליברמן והתבטאויותיו הקיצוניות הפכו זה מכבר לסימן ההיכר שלו. בעברו, כשהיה סטודנט בירושלים, שימש שומר סף במועדון לילה, ונראה שאת שיטות העבודה משם ואת ההתגוששות עם כל מי שנקרה בדרכו, לקח אתו לפוליטיקה. האחרון שחש זאת היה מספר שתיים במפלגתו, סגן שר החוץ דני איילון, שהופתע לגלות כי בקרוב מאוד יאבד את תפקידו וימצא את עצמו מחוץ לרשימת המפלגה לבחירות. כמו כן, זכורה דרישתו של ליברמן לתקוף את איראן ואת סכר אסואן במצרים. הוא לא חדל מתוקפנותו לאורך כל תקופת כהונתו, ואפילו סמוך מאוד להתפטרותו הספיק לציין שבקרב מנהיגי העולם "ישנם רבים המוכנים להקריב את ישראל בלי להניד עפעף".
בין היתר בגלל שיטותיו אלו, הפלסטינים בישראל נשמו לרווחה לאחר פרסום דבר התפטרותו של ליברמן. הם אמנם יודעים שדרכו של האיש הפכה כבר לרווחת בקרב החברה הישראלית, וכי רבים מהחברים ברשימתו החדשה, "הליכוד ביתנו", אינם קיצונים פחות ממנו, אולם בכל זאת, האיש היווה עבורם את חוד החנית של פעילויות המדינה נגדם.
מנגד, הפלסטינים בגדה המערבית וברצועת עזה לא יזדהו עם אנחת הרווחה הזו. בשנים האחרונות עשה להם ליברמן שירות הסברה יעיל ברחבי העולם, בעיקר בזכות אישיותו המושמצת ודרכו הגסה. רוב מדינות העולם, כזכור, מסרבות לקבלו בשטחן, ומי היה יכול לדמיין שמזכירת המדינה האמריקנית תתחמק אי פעם מלפגוש את שר החוץ הישראלי? בקדנציה של ליברמן הצליחו הפלסטינים לבודד את ישראל ולחשוף את פניה המכוערים. בימיו רכשה לה ישראל יריבים חדשים וקמפיין החרם נגדה התעצם. וככל שהוסיף העולם להתרחק מישראל, השחיר ליברמן את פניה עוד יותר: הוא שדחף לפשיטה על הספינה מרמרה, הוא שהתנגד לפרסום התנצלות לתורכיה והוא שגער בשרי החוץ של צרפת ושל אנגליה עד ששר הביטחון אהוד ברק נאלץ להזכיר לו ש"בריטניה אינה מאוריטניה".
בסופו של דבר דווקא חקירות המשטרה הישראלית הן שהביאו לידי התפטרותו של ליברמן, ולא פעילותו הדיפלומטית הגסה. לא ברור עדיין כיצד ישפיע הדבר על דרכו הפוליטית ועל הצלחתה של מפלגתו בבחירות הקרובות. דבר אחד, עם זאת, ברור למדי. מי שהרוויחו הכי הרבה מהימצאותו של ליברמן בחזית הדיפלומטיה הישראלית היו הפוליטיקה וההסברה הפלסטיניות. בזכותו הן רשמו הישגים אדירים ובראשם קבלתה של פלסטין כמדינה משקיפה באו"ם. פרישתו של ליברמן תהיה לפיכך אבדה לדיפלומטיה הפלסטינית. ליברמן היה טוב לפלסטינים.
הכותב הוא פרשן פוליטי פלסטיני, והמאמר פורסם בעיתון "אל-איאם" הרואה אור ברמאללה. המאמר תורגם לעברית במסגרת "אופק לתקשורת הערבית", פרויקט משותף של מכון ון ליר בירושלים ומרכז אעלאם. במסגרת הפרויקט מתורגמות כתבות דעה נבחרות מהעיתונים הערביים ה
شاهد الآن
شاهد الآن
شاهد الآن
