הנגבי: "העיתונות" מאיימת על מקצועיות העיתונאי
2013-08-16
בהרצאתו התייחס ד"ר שוורץ לבעייתיות בהגדרת הזכויות, תוך שהוא מדגיש כי זכויות טבעיות מוקנות לאדם באשר הוא אדם, ללא קשר לתכונותיו או השתייכותו לקבוצה מסוימת. אי לכך אין השלטון רשאי לפגוע בהן ללא הצדקה, אם כי זכויות אלו אינן מוחלטות. ד"ר שוורץ הבחין בין זכויות טבעיות לאלו החברתיות והכלכליות וזכויות הילדים.
שוורץ המשיך את הרצאתו תוך התייחסות למקורות הפילוסופיים וההיסטוריים של המונח זכויות אדם. הוא התמקד ברומא העתיקה והתפתחות המושג משם עד למצב של ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם (The Universal Declaration of Human Rights) שנחשבת למסמך היסוד של הקהילה הבינלאומית על זכויות האדם והאזרח ושאומצה על ידי העצרת הכללית של האו"ם ביום 10 בדצמבר 1948, תוך שהיא מתארת את זכויות האדם היסודיות שצריכות לחול בכל מדינות האו"ם.
בין ההוגים שד"ר שוורץ התייחס למשנתם היה תומאס אקווינס יליד איטליה בשנת 1225 הנחשב כפילוסוף הנוצרי החשוב ביותר בסוף תקופת פילוסופית ימי הביניים.
בחלק השני של ההרצאה נפגשו המשתתפים עם הפרשן המשפטי של רשב ב והמרצה באוניברסיטה העברית מר. משה הנגבי. הנגבי התייחס תחילה בהרצאתו שכתורתה הייתה "זכויות האדם והתקשורת המודרנית" למקצוע העיתונאי תוך שהוא מדגיש כי האיום על מקצוע זה ועל זכותו של הציבור לדעת בא מהעיתונות עצמה הנשלטת על ידי בעלי ההון שכול תפקידם למקסם את רווחיהם.
הנגבי התייחס להבדל בסיקור התקשורתי למחאות הרחוב בשנת 2011 לעומת שנת 2012, כמשל לפגיעה בזכותו של הציבור לדעת וכן חופש העיתונאי בגלל אינטרסים כלכליים. הוא טען כי בשונה משנת 2011, עורכי כלי התקשורת הונחו ב- 2012 לנסות למזער סיקור המחאות, תוך התייחסות אך ורק לדברים חדשותיים. בנוסף לדוגמא זו הוא התייחס לשורה ארוכה של החלטות שבעלי הון קיבלו בכדי לפגוע בעבודה העיתונאית.
נגבי התייחס בין היתר למקרה של העיתונאי אורי בלאו והעיתונאית ענת קם. הוא הבחין בין הזכויות המגיעות לו כעיתונאי וכן הזכויות המגיעות לקהל הקוראים בפרסום המידע, ללא התעלמות מהבעייתיות של הצנזורה הצבאית והקו הדק המבחין בין מה מותר לאסור בפרסום בכלי התקשורת.
האחריות הבלעדית על תכניו של פרסום זה נתונה בידי מרכז אעלאם ואין להתייחס אליהם בשום אופן כמשקפים את עמדות האיחוד האירופי.
شاهد الآن
شاهد الآن
شاهد الآن
