עצומת מחאה על אופן התנהלות התקשורת

2014-07-10

 אנו החתומים מטה, עיתונאים, סופרים, פעילים אזרחיים ואנשי ציבור מביעים בזאת מחאה על אופן התנהלותה של התקשורת הישראלית בסיקור האירועים מאז חטיפתם של שלושת הנערים היהודים בשטחים הכבושים.
התקשורת הישראלית אימצה ברובה את העמדה הרשמית, אשר העלימה את מציאות הכיבוש כגורם מרכזי המכתיב את ההתנהגות הפלסטינית, הדחיקה את העובדה שהחטיפה התבצעה בשטח שבאחריות ביטחונית ישראלית, הטילה את האחריות על ההנהגה הפלסטינית והתעלמה מהסבל האנושי העצום שנגרם כתוצאה ממדיניות החיפושים שביצע צה"ל בערים ובעיירות הפלסטיניות. מרבית אמצעי התקשורת נתנו במה והעצימו את קולות ההסתה ברחוב הישראלי באמצעות הבלטת הדרישות של חלק מהציבור ל"נקמה" ללא ביקורת. עמדת התקשורת השתקפה גם בפרסום מאמרי פרשנות ופובליציסטיקה אשר עודדו באופן ישיר או עקיף פעולות נקמה. בצד סיקור רחב של הקריאות "מוות לערבים" לא ניתן להתעלם מהיעדר התייחסות רצינית לפגיעה הממשית בערבים, אם במסגרת פעולות של הצבא בשטחים הכבושים ואם בתקיפות על רקע גזעני-לאומני.

העצומה : http://www.ilam-center.org/he/form2_en.aspx

בעוד שהכאב הישראלי קיבל התייחסות נרחבת וסיקור אנושי מחבק, הכותרות הראשיות והעמודים הפותחים בכמה מכלי התקשורת התעלמו מפניהם, משמותיהם, ומסבלם של הפלסטינים שנפגעו באותה התקופה. זאת ועוד, רבים מאמצעי התקשורת סיקרו את התפרעויות אנשי הימין "כהפגנות" לגיטימיות, גם אם היו בהן מסרים גזעניים קשים, הסתה חריפה ועידוד לאלימות. לעומת זאת, מחאות הפלסטינים הוצגו, בעיקר, כהתפרעויות המסכנות את ביטחון התושבים היהודים.

אותם אמצעי תקשורת שבחרו לאמץ את הקו הרשמי על חטיפת שלושת הנערים באופן מיידי ולהפנות אצבע מאשימה לכיוונו של ארגון חמאס, ונגד הרשות הפלסטינית, בחרו להדגיש, במקרה חטיפת ורציחת הנער הפלסטיני, דווקא את השיח המשטרתי שטשטש את האחריות על מעשה הרצח באמצעות הטענה הלקונית ש"כל כיווני החקירה נבדקים". בנוסף לכך, ובאופן לא מקצועי נתנו כלי התקשורת במה רחבה ל"שמועות", שהצביעו לכאורה על כיוון פלילי לרצח הנער, שלא היה לו כל סימוכין עובדתי. גם סיקור פעילות המחאה הערבית והצהרותיהם של חברי הכנסת הערביים היה עוין והדגיש את הצדדים המאיימים שלהם, ולא האנושיים, תוך העלמת ההקשר האמיתי של המחאה ושל מציאות הכיבוש המתמשך מזה 47 שנה.

לעיתים נראה כי מרבית אנשי התקשורת בישראל שכחו מהו תפקידם של אמצעי התקשורת. חשוב אם כן להזכיר, ודווקא בימים אלו: תקשורת מתלהמת, מוטה שאינה הוגנת ולא מספקת את ההקשרים הרחבים של המציאות בנסיבות של הסכסוך הקשה באזור, לא רק שאינה מקצועית, אלא יש לה גם אחריות להסלמת האלימות בשטחים הכבושים ובתוך תחומי הקו הירוק. תקשורת כזו מזיקה וכורתת את הענף המוסרי שעליו היא יושבת.

אנו קוראים לכלי התקשורת בישראל לגלות אחריות, לנהוג באיפוק ובהגינות, לא להתלהם, ולהגן על זכויות האדם ועל ערכים אוניברסאליים ומוסכמים ובראשם הזכות לחיים, לחופש ולשיווין.