מה שאפיין את המהלכים הפוליטיים בישראל בתקופה האחרונה הוא הזינוק בפופולריות של מפלגות הימין, אשר הותיר חותם של ממש על מערכת הבחירות הנוכחית. בהשוואה למערכות בחירות קודמות בישראל, שהתאפיינו בתחרות עזה ואמיתית בין שני מחנות גדולים – גוש מפלגות הימין שבראשו הליכוד וגוש מפלגות השמאל הציוני שאותו מייצגות מפלגת העבודה ומפלגות המרכז – במערכת הנוכחית התחרות מצומצמת בהרבה.

 

הפנייה הישראלית אל הימין אינה נובעת מהישגים ספציפיים של הקואליציה בהנהגת בנימין נתניהו, אלא מנטייה כללית ורחבת היקף של הציבור הישראלי – לרבות החוגים החילוניים שבו – לעבר הימין. נהייה זו היא תוצאה של שני תהליכים. הראשון הוא כישלון ההסכמים שחתם מחנה השמאל הישראלי עם ההנהגה הפלסטינית, ובראשם הסכמי אוסלו. השני הוא אי-היציבות הפוליטית הגדולה המטלטלת את מדינות ערב השכנות לישראל. חוסר הבהירות באשר למצב הפוליטי במדינות ערב הביא את האזרח הישראלי הפשוט לחוש הזדהות גדולה יותר עם ההיגיון הפוליטי של הימין, המטיף להימנעות מוויתורים ומפשרות פוליטיות והמדגיש את הצורך של ישראל להגן על עצמה מפני הסכנות האורבות לה באזור – גם במחיר של פגיעה בחירויות הפרטיות והקולקטיביות של אזרחי ישראל במדינתם. הישראלים מתגאים כל כך בחירויות האלה וטוענים שהן ממעלותיה של מדינתם, אבל ברור לכול מה תהיינה ההשלכות של ניצחון הימין הקיצוני על חייהם של הישראלים כפרטים. השלכות אלו אינן נופלות בחומרתן מן ההשלכות שתהיינה למדיניות החוץ של הימין על ישראל, אם אכן ינצח בבחירות הקרובות.

 

מבחינת הפלסטינים בפרט והעולם הערבי בכלל, אינני סבורה שניצחון הימין הישראלי יהיה בשורה רעה יותר מניצחון של מחנה השמאל הציוני. הפלסטינים, כזכור, משלמים את המחיר של מדיניות ההתנחלות שהובילו ממשלות מפלגת העבודה משנות השבעים ואילך. למעשה, הם משלמים את המחיר של התמשכות הכיבוש של אדמותיהם – כיבוש שהחל, כזכור, בעקבות מלחמת 1967, שבה פתחה ממשלה בראשות מפלגת העבודה, ונמשך על ידי ממשלות מהימין ומהשמאל הציוני גם יחד. אי-אפשר להתעלם מהעובדה שמאז 1967 אכן חלה תמורה בגישה של מפלגת העבודה, במיוחד בתקופתו של יצחק רבין, אז התקבלה ההבנה שאין פתרונות של כוח לסכסוך עם הפלסטינים – תובנה שהובילה לחתימת הסכמי אוסלו. אולם במציאות הפוליטית העכשווית בישראל, נראה כי השלב ההיסטורי הזה עומד להתפוגג באופן סופי.

 

את מחיר ניצחונו של הימין הפוליטי ישלם הציבור הישראלי כולו, שכן בעקבות הניצחון תתחולל גם כניעה סופית לעקרונות הימין המושתתים על קיצוניות, קנאות והתנגדות לריבוי דעות. הפלסטינים מצדם ישלמו את מחיר ניצחון הימין בהמשך אובדן חירותם, אדמתם וזכותם לחיים מכובדים במדינה עצמאית משלהם.

 

 

 

רנדא חיידר היא פרשנית פוליטית לבנונית. מאמרה פורסם בעיתון "אל-נהאר" הרואה אור בביירות. המאמר תורגם לעברית במסגרת "אופק לתקשורת הערבית", פרויקט משותף של מכון ון ליר בירושלים ומרכז אעלאם. במסגרת הפרויקט מתורגמות כתבות דעה נבחרות מהעיתונים הערביים המובילים עבור קוראי "ידיעות אחרונות". מערבית: עידן בריר