האם מצרים צריכה "אחים" כמו תורכיה וקטאר?

2015-03-05

כשמביטים היטב במצרים רואים שעומסי התנועה הרגילים שבים אט אט לרחובות ושהדופק של המדינה חוזר לקצבו הרגיל. בחזרה זו לחיים אין לדעתי כל הפתעה שכן העם המצרי אופטימי, ולמרות האירועים המתרגשים עליו והמזימות הנרקמות נגדו, הוא מאמין בחיים.
בדומה להתפתחות זו, האופטימית והלא מפתיעה, אין גם כל הפתעה בתגובת תורכיה למאורעות במצרים. תגובתו העצבנית של ארדואן להדחתו של מורסי היא דוגמה טובה. תגובתו דומה לאלו של בכיר האחים המוסלמים במצרים מוחמד אל-בלתאגי, ולמעשה גם בכך אין הפתעה: הרי שניהם אנשי מפתח בארגון האחים המוסלמים, ושניהם – יחד עם מנהיגים אחרים בתנועה – התאכזבו לראות כיצד פרויקט ניהול המדינה בראשות "האחים" במצרים מתרסק אל נוכח מחאות העם המצרי ופעולות הצבא.
וכמו תגובתה של תורכיה, גם תגובת קטאר אינה מפתיעה כלל. רשת אל-ג'זירה הקטארית המשדרת ממצרים, לדוגמה, מקדמת מזה זמן שידור מגמתי שכל כולו תמיכה בשלטונו של מורסי. אם תצפו בשידוריה בימים אלו תגלו ששם, באל-ג'זירה, ובלא קשר למציאות, ממשיכים לשדר תמונות של הפגנות ענק ברחובות ובכיכרות במצרים ובהן המונים הקוראים להחזיר את מורסי לשלטון.
גם תגובתה של ערב הסעודית לנעשה במצרים איננה מפתיעה. אולם במקרה זה -- לחיוב. לאורך המשבר האחרון שוב הוכיחה הממלכה הסעודית שהיא עומדת לצדה של מצרים ושלא תהסס להגן על ארץ הנילוס ועל העם המצרי מפני התערבות זרה. מלך ערב הסעודית, עבדאללה אבן עבד אל-עזיז, היה נחוש בתגובתו זו ואימץ את העמדה שמכתיבים לו דתו, מצפונו וניסיונו, עמדה שמכוחה התייצבו גם מדינות ערביות אחרות לצד מצרים.
ומה חושבים בני העם המצרי ובנותיו על תגובות אלו של תורכיה, קטאר וערב הסעודית? האם הם מופתעים מהן? האם הם מופתעים מכך שבזמן ששר החוץ של ערב הסעודית עמד בפגישתו עם נשיא צרפת על מורכבותה ורגישותה של הבעיה המצרית, נועד שר החוץ של קטאר עם מקבילו הצרפתי והאיץ בו לקדם סנקציות נגד המשטר במצרים? התשובה היא לא. המצרים אינם מופתעים כלל. למעשה, אם תבחנו זאת, אם תלכו ברחובות קהיר ותשאלו את המצרים אם הם מופתעים, הם יענו לכם בשלילה, ויאמרו שהם מקבלים מריאד בדיוק את התמיכה שציפו לה ומדוחא בדיוק את אי-התמיכה שציפו לה.
מצרים עברה תקופה מטלטלת. מאז הדחתו של מורסי השתנו רחובותיה ושכונותיה של קהיר לבלי הכר, נוהלי ביטחון והוראות השעה גרמו לחשש מוגבר, האלימות גברה, נוהל העוצר ברחובות חזר, תחושת הביטחון האישי נחלשה וקולות ירי הפריעו את השינה בלילות. אולם למרות תקופה קשה זו, המחאה הציבורית במצרים נגד האלימות ונגד "האחים", כמו התמיכה הסעודית, הביאו לתוצאות בשטח ולהתגברות הסימנים שהחיים במצרים שבים למסלולם. למרות האירועים שעברו עליה, מצרים שבה אט אט לאיתנה. היא שבה לאיתנה למרות תגובות כשל תורכיה וקטאר. היא שבה לאיתנה מפני שהפתרון שנמצא למצוקה הפוליטית שלה הוא פתרון מצרי שנהנה מתמיכה כלל-ערבית בראשות ערב הסעודית.
כעת נותר רק לתהות אם תגובת האחים המוסלמים תפתיע מישהו. הם כמובן צריכים להבין שהם ניצבים בצומת דרכים חדש ושלפניהם כמה אפשרויות שאף אחת מהן אינה כוללת את הגה השלטון. מצד אחד, הם יכולים לקבל החלטה הגיונית, להודות בכישלונם ולהמשיך לשחק תפקיד בחיים הפוליטיים במצרים. אולם גם הם עשויים לבחור בתגובה בלתי מפתיעה: הם עלולים לבחור באפשרות הגרועה ביותר העומדת לפניהם, ממש כפי שעשו בעבר.

מוחמד סלאח הוא עיתונאי מצרי בכיר ומנהל משרדי עיתון "אל-חיאת" בקהיר. המאמר תורגם לעברית במסגרת "אופק לתקשורת הערבית", פרויקט משותף של מכון ון ליר בירושלים ומרכז אעלאם בנצרת. במסגרת הפרויקט מתורגמות כתבות דעה נבחרות מהעיתונים הערביים המובילים עבור קוראי "ידיעות אחרונות". מערבית: עידן בריר