חזבאללה ואובדן ההזדמנות ההיסטורית של השיעים

2015-03-05

האמנה הפוליטית של חזבאללה, שניסחה הוועידה הכללית של הארגון בשנת 2009 ושנחשבת לשלב חשוב בהתפתחותו המחשבתית והפוליטית של הארגון, קבעה ש"הקריטריון להגדרת מאבק וסכסוך על-פי השקפת חזבאללה, מושתת בראש ובראשונה על עקרון פוליטי-ערכי, בין בעל הכוח לבין החלש, בין מדכא למדוכא ובין העריץ והכובש לזה הדורש חירות ועצמאות".
היום, זכותם של בני העמים הערביים, שרבים מהם תמכו בחזבאללה בשנים שחלפו, לעמוד על העיקרון הזה ועל עקרונות רבים אחרים שהארגון נאבק למענם ושבגינם זכה לתמיכה כה נרחבת. זכותה של דעת הקהל, לאור עמדתו של ארגון חזבאללה בעניין מהפיכת העם הסורי והתייצבותו נגדה ונטייתו לתמוך בצד העריץ והמדכא, לבוא חשבון עם חזבאללה על סמך העקרונות ואמות המידה שהארגון עצמו הגדיר.
עמדתו של חזבאללה, לרבות תמיכתו במשטר אסד והעובדה שחסן נסראללה מכנה את בכירי מנגנון הדיכוי של המשטר כ"שהידים", היכו בתדהמה אדירה את מצפונם של מיליוני ערבים שתמכו בארגון, במאבקיו ובהתנגדות המזוינת שניהל. כעת, הם רואים את הארגון נוטש את כל הגבולות שפרץ ונסוג אל מאפליית העדתיות. היכן הוא העיקרון הפוליטי-ערכי שעליו מושתתת עמדתה של חזבאללה בכל הנוגע למהפכה הסורית?
מאז שחרור דרום לבנון בשנת 2000 והנסיגה הישראלית, התרבו ההצלחות של חזבאללה ונוכחותו הפוליטית בעולם הערבי גדלה. הכמיהה לניצחון נגד ישראל, כל ניצחון, על רקע ההיסטוריה הארוכה של התבוסות נגדה, בשילוב הכריזמה של חסן נסראללה והדימוי שהארגון צייר לעצמו, הוציאו את הארגון אל מחוץ לגבולות העדתיים הצרים. בסוף שנות התשעים הפך הארגון לבשל מבחינה פוליטית. למרות אווירת ההקצנה הדתית באזור, הצליח חזבאללה לבצע צעדים כבירים לגישור היחסים בין הסונים והשיעים על יסוד משותף - המאבק בישראל. למשך מספר שנים, עד למלחמת יולי 2006 (מלחמת לבנון השנייה – ע"ב), נדמה היה כי הארגון מרחיב את מעגל התומכים שלו בעולם הערבי וגם מחוץ לו, כשהוא מספק דוגמה חדשה לתנועות האסלאמיות כולן.
גם במישור השיח והמעשה הפוליטי התפתח ניסיון פוליטי פרגמטי ששיאו בזירה הלבנונית-המקומית בכריתת הברית עם הזרם הנוצרי של מישל עוון, אשר זכה באהדתם של רבים. הפרגמטיות הזו, שכלפי חוץ חרגה מן הגבולות העדתיים, משכה אוהדים חדשים מהאזור אל הארגון, שרבים מתוכם היו בכלל מחוץ למעגלי הפעילות הדתית, ההשתייכות או הסימפטיה לזרמים הדתיים המסורתיים
אחד ההיבטים החשובים בפעילותו של חזבאללה היה כי התמיכה בארגון התעלתה מעל לזהות העדתית שלו, והוא נהנה מפופולריות בחוגים סוּניים באזור, פופולריות שככל הנראה לא זכתה לה אף תנועה שיעית לאורך ההיסטוריה. ההישג הזה וההון האדיר שצבר חזבאללה הביאו אותו לרמות חסרות-תקדים של תמיכה, אשר – בשיא הפשטות – אבדו כולם על מזבח המהפכה הסורית והתמיכה במשטר אסד. או אז חזר חזבאללה באחת למשבצת העדתית שלו וזנח את הסיסמאות ואת המדיניות אשר משכו אליו את מיליוני האוהדים שראו בו דוגמה לארגון אסלאמי מתקדם ובלתי-עדתי המתעלה מעל למסורת הדתית. כל הגשרים שנבנו באופן בלתי-ישיר בין השיעה, הסונה והנצרות באזור באמצעות הדוגמה שנתנה חזבאללה פוצצו במהירות.
לו היה הארגון מתייצב לימין העם הסורי באופן ההולם את סיסמאותיו בדבר תמיכה בחלשים, בנדכאים ובנרמסים, הוא היה מזנק זינוק נוסף לפנים, לאו דווקא במישור הפופולריות שלו, אלא גם בייצוב היחסים הבריאים בין השיעה והסונה באזור הערבי. הוא היה מוכיח גם מעל לכל ספק כי הוא ניצב מחוץ למסגרת של הקטגוריות העדתיות וכי הוא אינו נזעק לתמוך במחאות רק כאשר הן שיעיות ובולע את לשונו כאשר המחאות הן אחרות. לו היה קורה כך, הוא היה עושה שירות גדול והיסטורי בראש ובראשונה לשיעים הערבים וסותם את הגולל על כל הטענות וההאשמות המטילות ספק בנאמנותם הטוענות כי איראן היא זו הקובעת עבורם את האג'נדה הפוליטית.
עמדת חזבאללה בעניין המהפכה הסורית היא איבוד הזדמנות היסטורית שלא תחזור לכינון יחסים שונים באזור הערבי באופן שיחליש את הפיצול ברבות ממדינות ערב ותבטל את השפעת הנאמנות לגורמים חיצוניים. כאשר התייצב חזבאללה לימין המשטרים של אסד ושל איראן וכנגד העם הסורי, הוא נתן מכה אנושה לדרישותיהם של השיעים הערבים, שברובן הן דרישות צודקות לשיוויון בזכויות ובאזרחות. הוא חשף את חולשת הדרישות של השיעים הערבים בכך שכרך אותם על אפם ועל חמתם לגורם חיצוני והציגם כנאמנים לטהראן במקום כאזרחים בארצותיהם.
הארגון היה חייב לגלות מחויבות לקריטריונים הערכיים והפוליטיים שהוא קבע לעצמו ולהתעלות מעל לרגע הנוכחי. חזבאללה לא היה צריך להתייצב לימין המהפכה הסורית בכל כוחו ועוצמתו, והיה ביכולתו לתפוס מרחק ביטחון ממשטר הדמים כשם שעשתה תנועת חמאס. כל מרחק שהיה תופס הארגון ממשטר אסד היה משלב אותו יותר ויותר במארג הלבנוני ובעומק המארג הערבי, מאשש את ערביותו ואת שייכותו למקום וכן מפריך את נאמנותו לגורם חיצוני.
חזבאללה לא הפסיד רק את תדמיתו ואת "הון המאבק המזוין" וגם לא רק את תפקידו בגישור על-פני התהום העדתית באזור. הוא הפך כעת לנטל על השיעים הערבים, כאשר תמיכתו בהם היא למעשה פגיעה בהם. במקום לתמוך בחיזוק מעמדם האזרחי, הוא הפך לכלי בשימושה של איראן לצורך פיצול, פילוג והתערבות. זהו סיום טראגי לארגון שהיווה הבטחה אדירה כל כך.

תרגם: עידן בריר. עבור: "פרויקט אופק לתקשורת ערבית" מטעם מכון ון ליר ואעלאם