הימין הישראלי בשירות הפלסטינים

2015-03-24

עבד אל-נאסר אל-נג'אר, רמאללה

הבחירות בישראל הסתיימו ונתניהו שב לשלטון, לא מעט בזכות קולות המתנחלים והחיילים שנהרו ברגעים האחרונים לקלפי. הנהירה הכללית הזאת של הימין הישראלי לקלפי התקיימה בצל שיח גזעני ואנטי-ערבי שהתפשט במדינה, שראשיתו במנהיגיה.
מי שעוקב אחר התבטאויות של אנשי ציבור ישראלים בוודאי שם לב שהגזענות כלפי ערבים הפכה זה כבר לעניין שבשגרה. כך בחברה האזרחית, כך במערכת הפוליטית ולמעשה בכל שדרות העם. גם במערכת הצבאית לא נמנעים מהתבטאויות גזעניות – ביטוי להתחזקות המחשבה הציונית-לאומנית בישראל. כניסתם של מתנחלים לתפקידים בכירים בפיקוד הצבא, כמו גם לעמדות מפתח בפוליטיקה הישראלית, מחזקים עוד יותר את התהליך הזה. בזירה הפוליטית, 12 מתוך 120 חברי הפרלמנט הישראלי הם מתנחלים – כוח לא מבוטל שרק מחזק את רוחה הלאומנית של כנסת ישראל ואת החקיקה הגזענית שהיא מקדמת.
אבל לכל מטבע יש שני צדדים, וייתכן שלמרות הכול הבחירות הללו בישראל אינן הדבר הגרוע ביותר שהיה יכול לקרות לעם הפלסטיני – לפחות לא בטווח הארוך ובמובן האסטרטגי; שכן אילו ניצח "המחנה הציוני" בראשותו של הרצוג בבחירות האלה, מיד היה הלחץ הבינלאומי עובר לצד הפלסטיני. ואין זה משנה כלל ש"המחנה הציוני", שהוא המשכו של "מחנה השלום", מעולם לא תרם ולא יתרום דבר לתהליך השלום. הסרבנות הישראלית לשלום אמיתי, צודק והוגן, מאפיינת את הימין ואת השמאל הציוני גם יחד. עם זאת, הנקודה החשובה מבחינתנו – שכן הדבר משרת את האינטרס הפלסטיני – היא שנתניהו, מפלגות הימין והשיח הגזעני כלפי הערבים נחשפים במלוא גזענותם לעיני העולם כולו.
למציאות החדשה שאנו ניצבים מולה יש אפוא שני פנים: מצד אחד צפויות התנגשויות קשות עם מדיניות ממשלת הימין הישראלית. מצד שני, הגזענות הישראלית מובילה את הקרב המדיני שלהם אל דרך ללא מוצא – ממשלת נתניהו רוצה רָשות שאיננה רָשות. ההנהגה הפלסטינית, מצידה, הצהירה בגלוי כי אין ולא יהיה דבר כזה. וזאת הרוח שצריכה להדריך אותנו: ביום שלאחר הבחירות בישראל הפלסטינים נהנים מתמיכה רחבה בעולם. הקהילה הבינלאומית נוכחה לדעת שהשינוי היחיד שחל בישראל הימנית בעקבות הבחירות הוא הקצנה נוספת לימין. כעת, משקרב הבלימה המדיני לפנינו עלינו לדבוק בדרך שתקדם את מטרותינו. לפני כמה חודשים התחלנו לצעוד בנתיב מדיני שעיקרו גיוס תמיכה בינלאומית בפרויקט הלאומי הפלסטיני. זו דרכנו והיא הדרך היחידה האפשרית עבורנו היום.

הכותב הוא פובליציסט פלסטיני בכיר וחבר באגודת העיתונאים הפלסטינית. המאמר המלא התפרסם בעיתון הפלסטיני "אל-איאם" הרואה אור ברמאללה, ותורגם לעברית במסגרת "אופק לתקשורת הערבית", פרויקט משותף למכון ון ליר בירושלים ולמרכז אעלאם בנצרת. מערבית: עידן בריר.