שקט ערבים

2015-03-24

 מאמון פאעור

אני מתאמן בחדר כושר מזה שנים רבות. שם מתאמנים ערבים ויהודים כאחד. הם מתאמנים, מדברים ומפתחים קשרים.

תמונה פסטורלית זו יכולה להטעות, שכן אין מנוס מחיכוכים, ברובם על רקע השפה הערבית למרות שלל השפות המדוברות שם.

אחדים מהמנויים היהודים מתנהגים כאילו הם בעלי הבית האמיתיים, והערבים שם הם סתם טרמפיסטים שאין להם זכויות שוות לאלה של היהודים. אי אפשר לשלול את התחושה, שחלקם אפילו לא רוצה ערבים בכלל במקום בו הם מתאמנים.

לא אחת המתאמנים היהודים מבקשים או דורשים מהערבים לדבר בקול יותר נמוך כי זה מפריע להם.

מה באמת מפריע להם? זו באמת שאלה טובה.

בחיים לא שמעתי ערבים מבקשים מיהודים להנמיך את הקול או דורשים מהם בתוקף, או בזעם, לא להפריע. גם מעולם לא שמעתי יהודי מבקש או דורש מיהודי להנמיך את טון הדיבור שלו!

תמיד זה בא מהצד היהודי, שכן "בעלי הבית" מתנהגים כמו אדונים, ששפת הגוף שלהם איננה נתונה לפרשנות: הבקשה להפסיק או להנמיך את הטון היא בעצם פקודה!

ליהודים מותר לדבר בקול רם, לצחוק, להתלוצץ ולנהל שיחות כפי שהם אוהבים ורוצים! כן, החבר'ה שמחים ומשרים אווירה שמחה וזה מאוד רצוי!

לגבי ערבים יש כללים אחרים: הערבית מפריעה והערבים מפריעים. אסור להם להפריע לאדונים ולגברות שבאים לעשות ספורט, כאילו שהם או הן בעיצומו של פולחן דתי, הרצאה או רגע של שלווה...

תמיד הטון שלהם גבוה, גם כשהם מדברים בטון נמוך או נורמלי לחלוטין. הם מפריעם לנסיכות ולנסיכים כאשר הם או הן מתענגים ומתענגות בספורט שלהם או שלהן!

לא אחת פנו אליי בחורות שהיו עם אוזניות, בנוסף למוזיקה הבוקעת ממערכת הקול המשוכללת של חדר הכושר, ודרשו להנמיך את טון הדיבור הנמוך ממילא!

תמיד היתה הטענה שזה מפריע, הערבית מפריעה והערבים בכלל מפריעים.

זו היא האמת הכאובה אודות הנבחרים והנבחרות של העם הנבחר. הערבית גוברת על המוזיקה ועל מה שהם שומעות ושומעים באוזניות גם יחד. איך ייתכן כזה דבר? לא צריך להשתמש בהרבה תאי מוח על מנת להגיע לתשובה.

אני רואה יהודים מדברים בקול רם, צוחקים בקול רם, משליכים משקולות בחוזקה ברצפה מבלי שאף אחד יטען שהם מפריעים לו.

הייתי גם עד בזמנו למקרה, שבו מתאמן מבוגר לקח את שלט הטלוויזיה והעביר תחנה בטלוויזיה שהייתה בדיוק מולי, מבלי לשאול אותי. כמובן שלא עברתי על זה לסדר היום, אבל ההתנהגות הזו היא למעשה השתקפותה של מנטאליות שקשה שלא לתארה כגזענית, מתנשאת ומבטאת תחושת עליונות.

החבר'ה היהודים שוכחים שבדיוק במקום זה – חדר הכושר - אנחנו שווים. אנחנו משלמים ממיטב כספנו ומשקיעים מזמננו היקר בבריאות שלנו. כאן אין לאף אחד זכויות יתר או זכויות פחותות מהשני. כאן אנחנו לא על תקן של טרמפיסטים או כפויי טובה.

אף אחד לא עושה לנו טובה, שכן אנחנו שם כי אנחנו משלמים דמי מנוי.

במקום זה, אין לאף אחד הזכות לתבוע מהשני שלא ידבר בקול שעולה על הדציבלים המותרים אצלו. לדבר ולצחוק בהחלט מותר בכל השפות שבעולם.

חדר כושר אינו מקום תפילה או מקום אפליה, אין אדונים ואין משרתים, זה מה שצריך להסביר לכולם ובמיוחד לחבר'ה היהודים.

במעמד זה, קשה לי להניח למועצות ולעיריות הערביות שאינן בונות מועדונים כאלה לאוכלוסייה שלהם, וכך יכלו אולי לחסוך מהם את החוויות הלא- נעימות האלה.

חומר למחשבה!

המחבר הוא כותב, פיזיותרפיסט, תושב שעב שבגליל.

הכתבה פורסמה במקור באתר דוגרינט. לבלוג של מאמון לחץ/י כאן