הבחירות בטורקיה: ניצחון שכולו הפסד

2015-06-18

ראמי אל-מהדאווי, רמאללה

אינני מסתיר את הערצתי לשני מדינאים הפועלים בחוכמה רבה ועל-פי תוכנית מסודרת: הראשון הוא נשיא טורקיה רג'פ טייפ ארדואן והשני הוא ראש ממשלת טורקיה אהמת דבוטאולו. אלא שזכייתה של מפלגתם של השניים, מפלגת הצדק והפיתוח, ב-41% מקולות הבוחרים בבחירות הכלליות האחרונות בטורקיה, היא הפסד עבור שני ענקים אלו.
הניצחון-הפסד הזה מעלה לקחים שראוי שלא רק ארדואן ומפלגתו ילמדו מהם אלא גם מפלגות שלטון ונשיאים באזורנו. ראש וראשון ללקחים הללו הוא שחרף ההישגים הניכרים לעין של ארדואן – שבאו לידי ביטוי ביכולת לברוא עולם פוליטי חדש המשלב קפיטליזם, ליברליזם ואסלאם וליצור כלכלה תחרותית בעת משבר כלכלי – הוא לא השכיל להבין שלא לעולם חוסן. הוא לא הפנים שממשלה של מפלגה אחת ושיכרון הכוח שכרוך בה אולי נותנים תחושה של כוח אבסולוטי, אבל הם לא מעניקים אשראי אינסופי לשליטה.
לעם הטורקי נמאס. אחרי 13 שנה של מפלגה אחת, הבחירות האחרונות הוכיחו שקצה נפשם של אזרחי טורקיה בשלטון שכל רצונו לנגוס בעוד ועוד סמכויות ולשנות סדרי עולם. הטורקים אמרו את דברם: לא לשינוי החוקה ולא להענקת סמכויות נרחבות לארדואן. הם סתמו את הגולל על חלומו לְרוב מיוחס בפרלמנט ושלחו אותו לחפש קואליציות ולהרכיב ממשלה עם איזונים ובלמים. רגע לפני שמדינתם הפכה לדיקטטורה מודרנית, אזרחי טורקיה השתמשו בשסתום הביטחון היחיד שיכול למנוע זאת: תיבות הקלפי.
זהו שחר של יום חדש. ארדואן, אחת הדמויות המסעירות בפוליטיקה המזרח-תיכונית, צריך עכשיו להתעורר. מסלול חייו יכול אולי ללמד על גודל המסע שעשה, אבל גם על התרחקותו מטורקיה. מנער שגדל בשכונת עוני, עבד בדוכן שווארמה וחלם ליהפך לשחקן כדורגל, היה ארדואן לחלוץ המרכזי של הפוליטיקה הטורקית: תחילה כראש עיריית איסטנבול, ולאחר מכן כראש ממשלה וכנשיא. אבל הנסיקה שלו מעלה גרמה לו, כך נראה, לאבד שליטה. בשלוש השנים האחרונות הוא עמד בפני ביקורת חסרת תקדים. הרחוב הטורקי רתח. אזרחים שזעמו על מדיניותו הביעו את מחאתם בהפגנות ובמעשי אלימות, וארדואן הגיב בחריפות. הוא סגר את הרשתות החברתיות במדינה, מנע את היציאה לכיכר טַקסים ביום השנה להפגנות בפארק גֶזִי, ורדף עיתונאים עד חורמה. הוא רצה לשלוט ללא עוררין, ולצד חסימת פיות מתנגדיו החל לפעול להאדרת שמו. הוא עזב את הארמון הסמלי של מייסד המדינה מוסטפא כמאל אתאטורק, ובנה לעצמו באנקרה ארמון ראוותני המשתרע על פני 200,000 קמ"ר בסכום של כ-450 מיליון יורו. בבחירות האחרונות הציבור הטורקי אמר: לא עוד. מפלגת הצדק והפיתוח אמנם ניצחה בבחירות, אך הפסידה את הרוב המיוחס בפרלמנט ולא תוכל עוד לשלוט לבדה.
רבים בעולם הערבי השקיפו על האירועים האלה. העמים הערביים והאסלאמיים הביטו מהצד וראו כיצד התמודד העם הטורקי עם הייסורים הכרוכים בשלטון יחיד. כאבם דומה עד מאוד, אך נראה כי הכאב הגדול ביותר נובע מחוסר היכולת להשתחרר מעריצות השלטון במדינותיהם, המתעלם מהמסר האלמותי של הלורד אקטון, מדינאי והיסטוריון בריטי, שאמר: "הכוח משחית, אבל הכוח המוחלט משחית באופן מוחלט", ו"אנשים גדולים הם כמעט תמיד אנשים רעים".

הכותב הוא פובליציסט פלסטיני. המאמר המלא התפרסם בעיתון הפלסטיני "אל-איאם" הרואה אור ברמאללה, ותורגם לעברית במסגרת "אופק לתקשורת הערבית", פרויקט משותף למכון ון ליר בירושלים ולמרכז אעלאם בנצרת. מערבית: עידן בריר.