*הפתרון לאלימות: חינוך ומחויבות מוסרית*
*נכתב על ידי: Wedad Helou, פרויקט לשבור את תקרת הזכוכית, ביחד*
מָקוֹם; פרשת דרכים בנצרת, זמן; בשעה שתים עשרה ביום חמישי אחר הצהריים עומד זקן, או כמו שאומרים בשפת העם – זקן, מול השלט שנתן לנו רשות להמשיך, אך הזקן נע לאט, מה שגרם לצופר שהיה ממש מאחוריו לצפור בכעס, ובעקבותיו יצא מהרכב ופונה לעברו של הזקן והאשים!
מול הסצנה הזו אני עומד מבולבל, המום, מסתכל על המבוכה של הקשיש ותוהה, לאן פנינו?! לאן תלך החברה הערבית שלנו, ואיפה הבעיה היא היעדר מוסר המגלה כבוד לקשישים, וניסיון לעזור להם במקום להטיף בהם האשמות, עלבונות וקללות.
החברה שלנו כיום סובלת ממכת "מי שאין לו זקן אין לו ניהול", נגע שאם היא מעידה על משהו מעיד על התפוררות משפחתית וחברתית, ומתמצה בחוסר הכבוד לקשישים ולכל מה שהם מייצגים מבחינת מערכות, כללים, מסורות וקשרים. ההתרחקות החברתית גדלה, והאגו והאינדיבידואליזם הפכו נפוצים יותר האהבה העצמית גברה על האהבה לאחיו, למשפחה, לשכנים ולבני הארץ.
איבדנו הרבה מורשת, תכונות, מנהגים וחוקים שקירבו אותנו כעם אחד. החלפנו את הקנאה כלפי בן השכונה והמדינה בקנאה כלפיו מתפשטים ואוכלים את הבשר של החברה שלנו. היכן המוסדות האחראים שיפעלו כדי להילחם בנגע זה ולהחיות את המנהגים והמסורות שלנו, את אהבתנו לעמנו ולארצנו? איפה האחריות האישית בהתעקשות על חינוך אחראי בתוך המשפחה? איפה חברי הכנסת הערבים בפיתוח תוכניות להצלת החברה שלנו משחיתות פנימית?!
אלו שאלות שאני נושא איתי, לא מתוך אשמה, אלא מתוך קריאת המצב שהפך לבלתי נסבל שנת 2019 הסתיימה בכך שאיבדנו יותר מ-90 אנשים מהקהילה שלנו בגלל אלימות, והשנה פתחנו את זה בגל נוסף של אלימות, כאילו מגיפת הקורונה לא הספיקה לנו לראות מתה באום, אשה ומתה בחיפה. !
אין פתרונות עדכניים זה לא מספיק להקים מסגרות שפועלות למלחמה באלימות אם אנחנו לא פועלים לתיקון התנהגויות של אנשים, במיוחד של צעירים, שחיים במצב של בלבול. אתה עשוי לראות אותם מכירים את הטכנולוגיות של העולם הווירטואלי, עוברים וגולשים בפייסבוק לסנאפצ'ט לאינסטגרם, מחזקים את עולמם האישי, עד שהם מתעלמים מהעצמיות שלהם.
מה שאנחנו צריכים היום זה להסיר את תיאוריית "הנדסת העדר האנוכית", שאליה התייחס הביולוג המילטון במחקר על בעלי חיים ב-1973, שבו חשף עדר כבשים לסכנה, והתברר שחלק מהעדר בפריפריה ניסו לברוח למרכז במטרה לחשוף את שאר העדר בסביבה הזו, ותן לזכור את ההתנהגות הזו מהסכנה הזו רציונליות שאלוהים נתן לנו, ונזכור את סולם ההתנהגויות של מאסלו. לפי ההיררכיה של אברהם מאסלו, ישנם צרכים רבים שאדם מבקש להשיג, ואי סיפוקם גורם לו לתסכול ולבעיות פסיכולוגיות. הפירמידה מתחילה בצרכים בסיסיים כמו אוכל ושתייה, אחר כך בצורך בבטיחות, אחר כך בצורך בהערכה, ומסתיימת בצורך במימוש עצמי. לאחר הצרכים הפיזיולוגיים והצורך במקלט, מופיעות בפרט רצונות חדשים נוספים, שהם רצונות חברתיים, המיוצגים בצורך של האדם להשתייך וליצור קשרים חברתיים, בין אם רגשיים, משפחתיים או מקצועיים, וגם להשתייך למפלגות או לקבוצות דתיות.
למרות מה שהוזכר, עדיין יש לי תקווה שאפשר להציל את החברה האותנטית שלנו, והנה אני חוזר ואומר, "העולם עדיין טוב".