*נשים ואלימות*
*נכתב על ידי: אביר קוואר שלופה, פרויקט שוברים את תקרת הזכוכית, ביחד*
לכל אישה תפקיד חשוב בתפקידה, בין אם כסבתא, אם, אישה, אחות, חברה או עמית ללימודים ועבודה, יש לה תפקיד משפיע על סביבתה בדרגות שונות.
האתגרים הגדולים העומדים בפני כל אישה שרוצה להשפיע לטובה על החברה שלה, במיוחד חברה שהיא ברובה פטריארכלית, הם קשים ביותר, ולעתים עד כדי ייאוש ובלתי אפשרי. אבל אחריותה הרבה, המודעות ורגשותיה הנלהבים כלפי ילדיה וכלפי החברה שלה כולה, גורמים לה להתרומם ולצעוק בקול רם: "לא לאלימות, לא לפשע, לא לאפשר את הכחדת האנושות והמצפון, לא ללב של אם שמת מצער על ילדיה, לא לחברה שחיה בפחד יום ולילה, לא להיכנע למציאות המרה".
המסע בן אלף הקילומטרים מתחיל בצעד הראשון, עם המודעות המלאה שלנו לקושי שבהתחלה, אבל עם הרצון והעבודה המשותפת לפיתוח תוכניות ותכניות שנלמדו היטב, נוכל לבנות בסיס ראשוני להתחיל להשפיע על נשים בשטח. לְדוּגמָה:
1. בחירת קבוצה של נשים מודעות שיש להן את היכולת לרכוש את המיומנויות והיכולות להעברת פעילויות חינוכיות והרצאות בבתי ספר. רצוי שהקבוצה תכלול נשים עם סיפורי אלימות אמיתיים וכואבים, ותעבוד בתיאום עם צוות המורים, תעביר את הפעילות למספר דורות החל מכיתה א' ועד סוף התיכון. יש לשים לב להעברת מידע לכל דור לפי הבנתו ויכולתו בדרכים המתאימות לו.
כמו כן, חשוב להכניס בבתי הספר פעילויות מחוץ לבית הספר לאחר שעות הלימודים, פעילויות הכוללות מספר תכניות, לרבות הורים המשתתפים עם ילדיהם הסטודנטים בפעילויות לסיוע למשפחות עניות, או יום התנדבות בבית הקשיש וכו'.
כמו כן, עדיף להציג תכניות חינוכיות בנושא התנגדות לאלימות בצורה הומוריסטית, כך שהן ייטבעו במוחם של התלמידים וישפיעו על חשיבתם.
2. כל אישה צריכה לנסות להשפיע על סביבתה של גברים משכילים ומודעים שמבינים את האחריות של התנגדות לאלימות, ושדואגים לביטחון ויציבות בחברה, להשתתף זה לצד זה עם נשים במספר פעילויות עד שנגיע למספר הגדול ביותר בחברה ולהשפעה החיובית של כוונות טובות בהתנגדות לאלימות. על מנת להשפיע לטובה על הדור העולה של הצעירים, עדיף להיעזר בגברים שמתמלאים חרטה על אובדנם הגדול לאחר שהאלימות הכריעה את דעתם.
3. מפגשי מודעות במועדוני נשים בכל השכונות והמחוזות בארץ, וחילופי ביקורים בין כל המועדונים כדי שנוכל להחדיר רוח של חיבה, אנושיות וקבלת הזולת לכולם.
פריטים אינסופיים, אבל נחישות, רצון ועבודה משותפת ישפיעו בהכרח לטובה על החברה שלנו, הדרך שלנו קשה וארוכה, אבל נוצרנו לחיות בביטחון, אנחנו, ילדינו ונכדינו, בטיחות ויציבות לכולם.
מובן מאליו שיש אחריות שלטונית להתעמת עם המשטרה, וכן אנחנו מאשימים את המשטרה ברשלנות, אבל אל לנו לשכוח שיש לנו תפקיד שאנחנו חייבים לקחת, תפקידנו כחברה, התלכדות בין כל המסגרות להתמודדות עם אלימות מסוגלת לרומם את החברה שלנו ולהילחם בנגע שהחל לרדוף את כולנו.