2013-10-11
נכתב על ידי: העיתונאי חאמד אגבאריה, עורך העיתון "סאוט אל חאק ואל הוריה"
כשמדברים על המציאות של התקשורת והעיתונות הכלכלית בתוך פלסטין, אנחנו לא יכולים להפריד אותה מהמציאות הכלכלית של החברה שלנו. כשם שהמציאות הכלכלית שלנו עגומה, והיא כלכלה תלותית, צרכנית ולא יצרנית, ואין לה שאיפות כלכליות קולקטיביות, ומסתפקת בפירורים, כלומר דאגתה מתמקדת בעיקר בפרנסה ובהוצאות חודשיות, ברמת הפרט והמשפחה, ובהמשך החיים ברמת הקבוצה, כך גם בתקשורת הכלכלית בארץ. למעשה, אנחנו לא יכולים לומר שיש לנו תקשורת כלכלית או עיתונות כלכלית, כי הכלכלה נמצאת בתחתית סולם האינטרסים של התקשורת המקומית, ובהמשך, כשתרצו לחפש מידע כלכלי, תעשו מאמץ גדול עד שתמצאו חדשות כלכליות פה ושם באותו עיתון או באתר זה, וזה בעצם חדשות ומידע נבחרים מהתקשורת העברית, הקשורים לנושאים הנוגעים יותר לפרט. אלו חדשות שמדברות על מיסים, מחירי סחורות, מחירי דלק, מטבעות וכדומה.
ניתן לומר כי ישנן שתי סיבות עיקריות למצב זה; הראשונה מתייחסת לאינטרסים של התקשורת ולסדרי העדיפויות שלה, שכן כל כלי התקשורת (למעט נדירים) מתעניינים בנושאים קלילים ומשעשעים שמושכים את הקהל, ועשויים להתעניין מעת לעת בנושאים פוליטיים וחברתיים (כעניין של חובה!!), אך גם אלה מוצגים בצורה גסה עם השפעות שליליות, ולא כאן המקום לפרט אותם. הסיבה השנייה; היעדר התמחויות תקשורת בתחום הכלכלה. לרוב העוסקים בתחום התקשורת המקומית חסרים בעצם אלמנטים של עבודה עיתונאית, ורובם אינם מתמחים בתקשורת, שלא לדבר על התמחות בתחום, כמו כלכלה, מדעי המדינה וכו'. כתוצאה מכך, לבעלי התקשורת, שעיקרם רווח חומרי, לא אכפת מהתמחויות, אז אתה מוצא שהעיתונאי מתעמק בכל הנושאים ואיכפת לו בכל העניינים ואז לא אכפת לו הקצאת זוויות כלכליות הנושאות אופקים, רעיונות, פתרונות והצעות, ומתייחסות לסוגיות הכלכליות של החברה שלנו ולדאגות החיים שלה. נדיר למצוא כלי תקשורת (כתוב או אלקטרוני) שמתעניין בתיק הכלכלי של הפנים הפלסטיני.
סיבה שלישית שניתן להוסיף על השתיים לעיל היא הקשר הכלכלי בין חברת הצריכה שלנו לחברה הישראלית היצרנית, וחוסר יכולתה לצאת מצוואר הבקבוק. אין ספק שהתיק הכלכלי קשור קשר הדוק לקובץ הפוליטי (כמו גם האינטלקטואלי והחברתי) של החברה שלנו, ומכיוון שהחברה שלנו לא מהווה (עדיין) יחידה פוליטית, אינטלקטואלית וחברתית אחת, המצב הזה בהכרח משקף את התיק הכלכלי, ומחזיק אותנו בשולי הכלכלה הישראלית (כשמדברים על האופי הפוליטי והאינטלקטואלי של החברה שלנו, אנחנו מתכוונים למנהיגות הפוליטית, האינטלקטואלית הזו, לכוון אותה. ההנהגה הזו לא קיימת בפועל.)
****
כדי לקדם את התקשורת הכלכלית, חייב להיות תמריץ לקידום זה. התמריץ שאני רואה, גם אם תיאורטית בשלב זה, הוא הטרנספורמציה של החברה שלנו באופן פנימי מצרכן בלבד לשחקן כלכלי, בדרכה להפוך ליצרן. זה יכול להיות מושג רק באמצעות מערכת פוליטית, חברתית ואינטלקטואלית אחת המאמצת את הרעיון של חברה עצמית שבונה את עצמה, מבלי לחכות שהמוסד הרשמי יעניק לה פירורים שתורמים לחיזוק העצבים של החברה העצמית, אבל הם לא צריכים להיות הבסיס או התמיכה הבלעדית (כפי שקורה עכשיו) לתיק הכלכלי שלנו.
ניתן לומר כי ישנן שתי סיבות עיקריות למצב זה; הראשונה מתייחסת לאינטרסים של התקשורת ולסדרי העדיפויות שלה, שכן כל כלי התקשורת (למעט נדירים) מתעניינים בנושאים קלילים ומשעשעים שמושכים את הקהל, ועשויים להתעניין מעת לעת בנושאים פוליטיים וחברתיים (כעניין של חובה!!), אך גם אלה מוצגים בצורה גסה עם השפעות שליליות, ולא כאן המקום לפרט אותם. הסיבה השנייה; היעדר התמחויות תקשורת בתחום הכלכלה. לרוב העוסקים בתחום התקשורת המקומית חסרים בעצם אלמנטים של עבודה עיתונאית, ורובם אינם מתמחים בתקשורת, שלא לדבר על התמחות בתחום, כמו כלכלה, מדעי המדינה וכו'. כתוצאה מכך, לבעלי התקשורת, שעיקרם רווח חומרי, לא אכפת מהתמחויות, אז אתה מוצא שהעיתונאי מתעמק בכל הנושאים ואיכפת לו בכל העניינים ואז לא אכפת לו הקצאת זוויות כלכליות הנושאות אופקים, רעיונות, פתרונות והצעות, ומתייחסות לסוגיות הכלכליות של החברה שלנו ולדאגות החיים שלה. נדיר למצוא כלי תקשורת (כתוב או אלקטרוני) שמתעניין בתיק הכלכלי של הפנים הפלסטיני.
סיבה שלישית שניתן להוסיף על השתיים לעיל היא הקשר הכלכלי בין חברת הצריכה שלנו לחברה הישראלית היצרנית, וחוסר יכולתה לצאת מצוואר הבקבוק. אין ספק שהתיק הכלכלי קשור קשר הדוק לקובץ הפוליטי (כמו גם האינטלקטואלי והחברתי) של החברה שלנו, ומכיוון שהחברה שלנו לא מהווה (עדיין) יחידה פוליטית, אינטלקטואלית וחברתית אחת, המצב הזה בהכרח משקף את התיק הכלכלי, ומחזיק אותנו בשולי הכלכלה הישראלית (כשמדברים על האופי הפוליטי והאינטלקטואלי של החברה שלנו, אנחנו מתכוונים למנהיגות הפוליטית, האינטלקטואלית הזו, לכוון אותה. ההנהגה הזו לא קיימת בפועל.)
****
כדי לקדם את התקשורת הכלכלית, חייב להיות תמריץ לקידום זה. התמריץ שאני רואה, גם אם תיאורטית בשלב זה, הוא הטרנספורמציה של החברה שלנו באופן פנימי מצרכן בלבד לשחקן כלכלי, בדרכה להפוך ליצרן. זה יכול להיות מושג רק באמצעות מערכת פוליטית, חברתית ואינטלקטואלית אחת המאמצת את הרעיון של חברה עצמית שבונה את עצמה, מבלי לחכות שהמוסד הרשמי יעניק לה פירורים שתורמים לחיזוק העצבים של החברה העצמית, אבל הם לא צריכים להיות הבסיס או התמיכה הבלעדית (כפי שקורה עכשיו) לתיק הכלכלי שלנו.
עם הבנה זו ומנקודת מבט זו, נוכל להתחיל לקבל מדיה כלכלית אפקטיבית בעלת השפעה ואינטראקציה עם סוגיות כלכליות. אני לא מדבר על בורסה, בנקים או תעשיות כבדות, אלא על הנחת היסודות לתחילתה של סוג של עצמאות כלכלית (עם הבנה ריאלית של מצבנו הקשור לכלכלה הישראלית…). הרשו לי לתת דוגמה ולתת רעיון: תארו לעצמכם ש-200 אנשי עסקים מתוך המדינה תרמו כל אחד 100,000 דולר לבניית פרויקט כלכלי מקומי (תנו לפרויקט הזה להיות מפעל למוצרי חלב, למשל, אך לא רק). יהיו לך 20 מיליון דולר, או כ-80 מיליון שקל. מדובר בסכום גדול בסטנדרטים המקומיים שלנו, והוא יבסס פרויקטים אחרים, יתרום לפתרון חלק מבעיית האבטלה ותורם לשוק מקומי שהוא גם פרודוקטיבי ולא רק צורך.
אני יכול להוסיף שתקשורת מקומית רצינית, שנושאת פנימה את הדאגות האמיתיות של החברה הפלסטינית שלנו, יכולה לקחת יוזמה לחשוף מודלים מוצלחים של יוזמות כלכליות מקומיות ולהציג אותם כדוגמאות המאשרות שאנחנו יכולים לבנות כלכלה מקומית, וכך התקשורת תורמת לעידוד יוזמות חדשות. אבל… אנחנו באמת צריכים מהפכה או מהפכה אינטלקטואלית בהתמודדות עם מצבנו הכלכלי, וזה דורש אומץ (לא הרפתקאות או התאבדות כפי שעשויים להעלות על הדעת) ודורש אמונה ביכולתנו לשנות את המצב הכלכלי, מתלות לסוג של עצמאות או עצמאות, אפילו בחלק מהענפים הכלכליים בעלי אופי צרכני…
אני יכול להוסיף שתקשורת מקומית רצינית, שנושאת פנימה את הדאגות האמיתיות של החברה הפלסטינית שלנו, יכולה לקחת יוזמה לחשוף מודלים מוצלחים של יוזמות כלכליות מקומיות ולהציג אותם כדוגמאות המאשרות שאנחנו יכולים לבנות כלכלה מקומית, וכך התקשורת תורמת לעידוד יוזמות חדשות. אבל… אנחנו באמת צריכים מהפכה או מהפכה אינטלקטואלית בהתמודדות עם מצבנו הכלכלי, וזה דורש אומץ (לא הרפתקאות או התאבדות כפי שעשויים להעלות על הדעת) ודורש אמונה ביכולתנו לשנות את המצב הכלכלי, מתלות לסוג של עצמאות או עצמאות, אפילו בחלק מהענפים הכלכליים בעלי אופי צרכני…