תקשורת ישראלית: גישה מסיתה והיעדר אסטרטגיה להתמודד איתה

2020-04-10

ההסתה נגד פלסטינים בתקשורת הישראלית הפכה לאקסיומה שלא מדאיגה אף אחד מאיתנו, וגם לא דוחפת אותנו לפתח אסטרטגיה ברורה להתעמת ולהתעמת עם השיח הזה, שכן הוא הפך לחלק בלתי נפרד מהמציאות שלנו. חלק מהפוליטיקאים והעיתונאים הישראלים משתמשים במצעים תקשורתיים ופוליטיים, ובפלטפורמות זמינות כמו רשתות מדיה חברתיות, כדי לדחוף את האג'נדות הימניות והגזעניות שלהם כלפי הפלסטינים, ולעצב את דעת הקהל על פי השיח הדחוי והדחוי הזה.

הדו"ח הכמותי, שהוכן על ידי עילם – המרכז הערבי לחירויות התקשורת, הפיתוח והמחקר, חושף את היקף התפשטות השיח המתלהט והגזעני בתקשורת הישראלית, הוא מספק גם אבחנה של רמת ההסתה בכל כלי תקשורת, הקבוצות הפלסטיניות הממוקדות ביותר וסוג ההסתה שבה נעשה שימוש. הדו"ח מכסה את התקופה שבין ינואר השנה ליוני האחרון, ונערך מעקב אחר 452 מקרי הסתה וגזענות נגד פלסטינים, בתוך ישראל, בגדה המערבית וברצועת עזה.

מהתוצאות עולה כי הפלטפורמה שמסיתה הכי הרבה נגד הפלסטינים היא אתר הרשת החברתית "פייסבוק" עם אחוז של 31%, בשל נגישותו וחוסר הפיקוח על התכנים המתפרסמים, ואחריו העיתון "ישראל היום" עם אחוז הסתה של 13%, לאחר מכן העיתון "מעריב" עם "יעודות" עם 8% והן העיתון "עודות". לגבי הפלחים הפלסטיניים הממוקדים ביותר, נראה שהחברה הפלסטינית כמגזר יחיד היא הממוקדת והמסתה ביותר בתקשורת הישראלית, עם 25% מהמקרים, אחריה הרשות הפלסטינית עם 22%, לאחר מכן ההנהגה הפוליטית בפנים עם 16%, ופלסטיני הגדה עם 12%.

דו"ח הניטור התייחס גם לסוגי שיח ההסתה השונים המשמשים בהקשר של החברה הפלסטינית ברור שהשיח הנפוץ והנפוץ ביותר הוא השיח של דה-לגיטימציה של החברה הפלסטינית בשיעור של 74%, במיוחד בהקשר של הלגיטימיות של קיומה על קרקע פלסטינית וזכותה להגדרה עצמית על רקע תרבותי של 4%, ובעקבותיו. דמוניזציה והכללה נוצלו על ידי 55%, עליונות גזעית ב-43%, ולגיטימציה של ענישה קולקטיבית ושימוש בכוח ב-14%. בנוסף לסוגי ההסתה, עיתונאים ישראלים רבים נוטים להציג את הכיבוש ואת החברה הישראלית כקורבנות במציאות הסכסוך, ושיח זה שימש ב-28% מהמקרים. ראוי לציין שרוב הכתבות מכילות יותר מסוג אחד של הסתה באותה כתבה.

תוצאות אלו אינן משתנות בהתאם להתפתחויות הביטחוניות וההתפתחויות הפוליטיות, אלא מדובר במדיניות שיטתית המכוונת נגד החברה הפלסטינית באשר היא ובכל נסיבות, אם כי יש הבדל בחומרתה. תוצאות הניטור לתקופת זמן מקיפה ומעמיקה יותר (מיולי 2017 עד יולי 2019) מראות שרשתות המדיה החברתיות הן אכן הפלטפורמה המסוכנת ביותר לפלסטינים שיעור ההסתה בפייסבוק הוא 26%, ואחריה טוויטר בפער גדול של 10%. באשר לעיתונים וערוצי החדשות, בראש הרשימה "ידיעות אחרונות ומעריב" עם 9% הסתה, אחריהם הימין "ישראל היום" וערוץ 20 עם 8%, ו"יתד נאמן" הדתיים וחמודי עם 7% ו-5% בהתאמה. באשר לפלחי היעד של החברה הפלסטינית, נראה כי הרשות הפלסטינית והחברה הפלסטינית כמגזר יחיד הן המפלגות הממוקדות ביותר ב-20% ו-19%, בהתאמה, אחריהן הנשיא הפלסטיני ב-15%, וההנהגה הפוליטית הפלסטינית בתוך פלסטין ב-14%, בעוד שהפלסטינים בפנים הוסתו נגד התיקים ב-10%.

כולנו יודעים שהשיח הישראלי הדומיננטי אינו חף מהסתה וגזענות בזירות שונות כמו הפרלמנט, התקשורת ואמצעי תקשורת אחרים. השיח הזה הופך אכזרי יותר עם הזמן, בהשוואה לשנים קודמות כמו שנות ה-90, למשל, והוא תוצאה של ניצול פוליטי של מפלגות הימין לקביעת רוח הרחוב וסוג השיח העממי המקובל. מדיניותה הסלקטיבית, המפלה והמדכאת של ישראל ידועה מאז הקמתה, אולם מה שמייחד את השנים האחרונות מאלו שלפניהן הוא הלגליזציה של מדיניות זו והטלתה בשטח באופן פומבי, והפיכתן לטאבו שאי אפשר לגעת בו. עדות לכך היא "חוק הלאום", כפי שנודע מאז קום המדינה כי אזרחים פלסטינים הם אזרחים סוג ב', אולם מה שהחוק עשה היה קודש מדיניות סלקטיבית זו והכללתה תחת חוקי היסוד של המדינה. דוגמאות נוספות לכך הן; הדומיננטיות של השיח הימני הקיצוני בזירה הפוליטית, כמו סיפוח הגדה המערבית והטלת השפעה ישראלית עליה; השיח הגזעני והעליונות כלפי הפלסטינים הוכח בצורה הכי ברורה בציוץ של שר התחבורה הימני, בצלאל סמוטריץ', שטען, "אגרוף ברזל לכל מי שתוקף את החיילים והשוטרים שלנו, אבל כן, אכפת לי אם התוקף הוא ערבי או יהודי מצד שני, אני מתמודד עם האחים שלי אחרת, גם אם הם פושעים".

הגיע הזמן להתעורר מתרדמתנו, לספוג ידע ולתרגם אותו למאבק בשטח, בין אם מפלטפורמות בינלאומיות או מקומיות. הגיע הזמן שכל התנועות הפוליטיות, ללא קשר להבדלים ביניהן, יתכנסו יחד כדי לחדד שיח פוליטי אחד שמושך את כל האנרגיות הסמויות שלנו שפוצלו והתפוגגו בגלל אובדן המצפן הלאומי. הגיע הזמן שנפתח אסטרטגיה ברורה לפעולה ומאבק שמטרתה לשנות את המציאות השינוי הוא לא תוצר של הרגע, אלא פרי מאבק ארוך באסטרטגיה ושימוש נכון באנרגיות הקיימות.

שיתוף המאמר:

המאמרים האחרונים

מרזוק חלבי: האתיקה של מקצוע מעייף

הסרט העליב את הנביא והמוסר הכפול של המערב בנוגע לחופש הביטוי

אמל ג'מאל: סיכוי ופוליטיקה

בחירות בישראל בין שינוי אישיות למדיניות יציבה

שירות הוד מלכותה

יום האדמה מנקודת מבטה של ​​התקשורת הישראלית

מאמרים קשורים

מרזוק חלבי: האתיקה של מקצוע מעייף

האתיקה המקצועית היא העקרונות, ה"כללים" וה"מערכות" שהצטברו במסגרת מקצוע מסוים לאורך תולדותיו ובאמצעות מאמציהם של האחראים עליו כל דיון באתיקה הוא בסופו של דבר גישה פילוסופית החוזרת חזרה למקור המקצוע ולאותם ערכים שקיימים ביסודו, הם אלו המסדירים את המקצוע שלאחר מכן.

הסרט העליב את הנביא והמוסר הכפול של המערב בנוגע לחופש הביטוי

הערב שלי לא היה שגרתי, הוא היה עמוס בחדשות מהעולם הערבי והאסלאמי על הפגנות נגד הפקת סרט העליב את הנביא עליו השלום וברכה, שנקרא "תמימות המוסלמים". לתרגל את הטבע האנושי שלי ולהאזין לשירים שעוזרים לי להתפייס עם עצמי ולנקות את דעתי כדי להתקדם במנטליות של לוחם לקרבות הקרובים.

אמל ג'מאל: סיכוי ופוליטיקה

ברצוני להתחיל בשאלה האם פוליטיקה ומקרה הם בני לוויה; בפוליטיקה אין צירופי מקרים, ובצירוף מקרים אין פוליטיקה. זה לא אומר שהחלטות פוליטיות מסוימות לא יכולות להופיע או להיות מוצעות כאילו הן תוצאה של מקרה הפוליטיקה מנצלת את הסיכוי כדי להסיר את האופי הפוליטי מהפוליטיקאי ולהציגו כהזדמנות בלבד כדי להגביל את ההתנגדות אליו או לא להתריע בפני המתנגדים לו. זה, כלומר פוליטיקה, פירושו לפעמים להראות דברים מסוימים כצירוף מקרים בלבד כדי למחוק את הפן הפוליטי שבה, למרות התכנון המוקדם לכך, ולמרות החישובים הברורים של רווח והפסד בעניין.

בחירות בישראל בין שינוי אישיות למדיניות יציבה

תוצאות הבחירות האחרונות בישראל עוררו מחלוקת רחבה בכמה נושאים הקשורים ליחס בין הציפיות למהלך הבחירות מחד גיסא, ותוצאותיהן הפוליטיות והמפלגתיות ומבנה הקואליציה הממשלתית מאידך גיסא.