אמל ג'מאל: סיכוי ופוליטיקה

24-05-2013

אמל ג'מאל

 

מנכ"ל מרכז המדיה ומרצה בחוג למדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב

ברצוני להתחיל בשאלה האם פוליטיקה ומקרה הם בני לוויה; בפוליטיקה אין צירופי מקרים, ובצירוף מקרים אין פוליטיקה. זה לא אומר שהחלטות פוליטיות מסוימות לא יכולות להופיע או להיות מוצעות כאילו הן תוצאה של מקרה הפוליטיקה מנצלת את הסיכוי כדי להסיר את האופי הפוליטי מהפוליטיקאי ולהציגו כהזדמנות בלבד כדי להגביל את ההתנגדות אליו או לא להתריע בפני המתנגדים לו. זה, כלומר פוליטיקה, פירושו לפעמים להראות דברים מסוימים כצירוף מקרים בלבד כדי למחוק את הפן הפוליטי שבה, למרות התכנון המוקדם לכך, ולמרות החישובים הברורים של רווח והפסד בעניין.

עטיפת החלטות פוליטיות במסווה של קבלת החלטות מקצועית ואובייקטיבית מייצגת את ניצול הנאיביות למען הפוליטיקה; למרות שלפעמים ניצול מזל מזלזל בתודעה ובפעמים אחרות אינו מכבד, הוא מצליח להשיג את מטרותיו בצורה יעילה יותר ממנגנונים אחרים, במיוחד אלו הכפייה.

כאשר המקרה הופך לחלק מתהליך מוגדר ומוגדר היטב בקבלת החלטות פוליטית, הוא משקף התעלמות מכוונת במוחות וחוסר כבוד לעמיתים, משום שהוא מבטא מצב של דומיננטיות שבו האדם החזק אינו צריך לכסות את החלטותיו בכיסוי כלשהו, ​​ומציג אותן בצורה בטוחה, תוך הבהרת כוונותיו ומטרותיו. הגמוניה היא היכולת להפוך את החשיבה הדומיננטית לחלק בלתי נפרד מההיגיון הקיומי של הציבור, וזהו המצב האולטימטיבי של השפעה וכוח. אבל, יחד עם זאת, זו גם חולשה כאשר ההיגיון של הרוב המוחלט של חברה נתונה מזדהה עם ההחלטה הפוליטית, הדומיננטיות של המחשבה הרווחת הופכת לאויב פנימי שעלול להוביל להידרדרות לנרקיסיזם קולקטיבי עיוור, שהסתיים תמיד בהחלטות ומבצעים עקובים מדם ובלתי אנושיים, כפי שהיה המקרה של פרנצ'טינה, ספרד. זה איטליה או גרמניה של היטלר.

הקורא תוהה ברגע זה למה אני מתכוון בביטויים מופשטים וכלליים אלה ובהשוואות מחרידות, וכאן אני מנסה לקשור אותם להתפתחויות בזירה הפוליטית הישראלית, שלעתים קרובות אינה מתאימה לניתוח מקיף. מה הקשר בין תופי המלחמה באיראן, עליית מחירי העגבניות בשווקי הירקות, העברת הכספים לרשות הפלסטינית על רקע ההפגנות בערי הגדה המערבית, פיטורי המפקח על החינוך האזרחי במשרד החינוך הישראלי, ההמלצה לסגור את המחלקה למדע המדינה בבאר שבע הממוקמת באוניברסיטה הפלסטינית, והממשלה ממליצה להכיר בשטחי האוניברסיטה הפלסטינית ישראל?

במבט ראשון הקישור נראה כמו צירוף מקרים; נושא הגרעין האיראני נמצא כבר זמן מה בזירה הפוליטית, הביטחונית והתקשורתית, העברת כספים לרשות היא חובה על פי הסכם פריז משנת 1995, התייקרות העגבניות היא סוגיה עונתית, פיטורי המפקח האזרחי היא החלטה מקצועית, כמו גם ההמלצה לסגור את החוג למדעי המדינה בבאר-שבע להכרה רק באוניברסיטה של ​​המכללה המדינית להריח, שקשה לעטוף אותו בכיסוי של נאיביות.

עם זאת, סוגיות אלו, במיוחד החלטות הקשורות לתחום החינוך הציבורי או ההשכלה הגבוהה, אינן מקריות. הבוגימן האיראני הוא הכיסוי שדרכו מועברות החלטות רבות אחרות ומוצגות כלא קשורות זו לזו, והעברת הכספים לרשות היא רכישת שקט ביטחוני המאפשר לממשלת ישראל להמשיך בתהליך הבנייה והרחבת ההתנחלויות ללא אתגר רב. ההחלטות העוקבות בענייני חינוך והשכלה גבוהה משקפות גם את ניסיונות הימין הקפיטליסטי הלאומי להשתלט על המנטליות הפוליטית הישראלית ולכפות את רצונה על סדר היום הפוליטי בישראל. חדירת כל המוסדות הציבוריים, במיוחד אלה שמעצבים דעה, יוצרים מודעות היסטורית ותרבותית ובעלי השלכות פוליטיות, היא חלק מאותה מערכת פוליטית השואפת להבטיח שקט וציות כדי להעביר תוכניות פוליטיות ארוכות טווח. החלטות עוקבות אלו מתווספות להליכי הלגליזציה שעברו בכנסת בשלוש השנים האחרונות, והחשובים שבהם הם חוק הנכבה, חוק החרם וחוק האזרחות וכן ההליכים השיפוטיים והמינהליים שמטרתם לצמצם את מרחב חופש הביטוי ולהגביל את אפשרויות הפעילות הפוליטית הסותרת את השיטה הישראלית הבלתי סותרת את האקטיביזם הישראלי.

תוכנית זו, שלובשת צורות וכיוונים רבים, הייתה אובססיה "חירוטית" עוד מימי ז'בוטינסקי והפכה ל"ליכודיסטית" מסוף שנות ה-70. בתקופה ההיא, ואנו מדברים על שנות שלטון הליכוד בעידן מנחם בגין ויצחק שמיר, הליכוד לא יכול היה לשלוט באופן אבסולוטי משום שלא הייתה לו שליטה על מוסדות התרבות, האקדמיה והתקשורת הבסיסיים בארץ, שכן הכוחות החברתיים שיצרה מפלגת העבודה עדיין שולטים במוקדי ההשפעה במוסדות המדעיים, התרבותיים והתקשורתיים; זו ביקשה לשלוט במוסדות הללו בעשר השנים האחרונות, כאשר ממשלות הליכוד של שרון ולאחר מכן נתניהו פעלו לחדור למוסדות אלו ולשנותם מבפנים, והמינויים הפוליטיים של צחי הנגבי ודומיו אינם אלא ביטוי לשינוי מתוכנן של האוריינטציות הפוליטיות והתרבותיות המבטאות את ה"חומה הציונית-ישראלית", המבוססת על "המיזם הישראלי". היכן שהניסיונות הללו לא יכלו להתקדם, הם יצרו אלטרנטיבות או מתחרים למוסדות ה"מאתגרים".

שיתוף המאמר:

המאמרים האחרונים

מרזוק חלבי: האתיקה של מקצוע מעייף

הסרט העליב את הנביא והמוסר הכפול של המערב בנוגע לחופש הביטוי

בחירות בישראל בין שינוי אישיות למדיניות יציבה

שירות הוד מלכותה

יום האדמה מנקודת מבטה של ​​התקשורת הישראלית

תקשורת לא מספקת וחברה צרכנית, על היעדר עיתונות כלכלית בתקשורת המקומית שלנו

מאמרים קשורים

מרזוק חלבי: האתיקה של מקצוע מעייף

האתיקה המקצועית היא העקרונות, ה"כללים" וה"מערכות" שהצטברו במסגרת מקצוע מסוים לאורך תולדותיו ובאמצעות מאמציהם של האחראים עליו כל דיון באתיקה הוא בסופו של דבר גישה פילוסופית החוזרת חזרה למקור המקצוע ולאותם ערכים שקיימים ביסודו, הם אלו המסדירים את המקצוע שלאחר מכן.

הסרט העליב את הנביא והמוסר הכפול של המערב בנוגע לחופש הביטוי

הערב שלי לא היה שגרתי, הוא היה עמוס בחדשות מהעולם הערבי והאסלאמי על הפגנות נגד הפקת סרט העליב את הנביא עליו השלום וברכה, שנקרא "תמימות המוסלמים". לתרגל את הטבע האנושי שלי ולהאזין לשירים שעוזרים לי להתפייס עם עצמי ולנקות את דעתי כדי להתקדם במנטליות של לוחם לקרבות הקרובים.

בחירות בישראל בין שינוי אישיות למדיניות יציבה

תוצאות הבחירות האחרונות בישראל עוררו מחלוקת רחבה בכמה נושאים הקשורים ליחס בין הציפיות למהלך הבחירות מחד גיסא, ותוצאותיהן הפוליטיות והמפלגתיות ומבנה הקואליציה הממשלתית מאידך גיסא.

שירות הוד מלכותה

מאמר זה דן בהופעתה והתפתחותה של המחשבה הכלכלית הניאו-ליברלית בישראל מאמצע שנות ה-80 ועד סוף שנות ה-2000, ומתמקד בתפקידה של התקשורת הישראלית בכלל, והתקשורת הכלכלית בפרט, בקידום מחשבה זו, בהצגתה ובדחיפתה כגישה האינטלקטואלית הכלכלית הבלעדית וה"אובייקטיבית" היחידה המוצעת.